אצלי, התשובה לשאלה הזאת היא באמת : "כמו תינוק", כי התחלתי ליצור משחקים בעקבות הקשר שלי עם הילדים שלי.
הבן הבכור שלי מאוד אוהב לשמוע וליצור סיפורים, וקלפי הסיפור נוצרו בעקבות החוויה הטובה של יצירת סיפור יחד.
אז הגיע הרעיון ואחר כך איירתי את הקלפים תוך כדי חשיבה על דרכי משחק ותשומת לגיוון של הדימויים. היה לי חשוב שיהיו כל מיני דמויות, חפצים וזירות התרחשות באיורים, ושהאיורים ישארו פתוחים, הבעתיים ולא "ציורים של מילון".
קלפי הריקוד נוצרו כי רציתי ליצור משחק שמעודד תנועה, ריקוד, הבעה וקשר אישי וישיר, שאני מרגישה שחסרים היום כי הרבה מהתקשורת והמשחק ממוחשבים ומתווכים. שני הילדים שלי היו הראשונים לנסות את המשחק, והריקוד שלהם עודד אותי ליצור עוד קלפים ולפתח עוד דרכי משחק.
מכאן המשחקים יצאו לעולם. בכל פעם שמגיע אלי משוב על קבוצה שרקדה בהשראת הקלפים, על נער שהקלפים דיברו אליו ועזרו לו, על משפחה שלקחה את הקלפים לטיול ונהנתה מהם – אני מרגישה שמחה והגשמה.
שרי ערן-הרשקוביץ 